בגדים

Apr. 27th, 2010 05:51 pm
adam42: (Default)
[personal profile] adam42
מאז שהתחלתי לקנות בגדים לבד (טוב, לא באמת לבד. עם מיכל), לא עוזבת אותי הרגשת זעזוע קהה מהמחירים שגובים עבור פרטי לבוש בסיסיים, כביכול, בקניוני ארץ ישראל; מסתבר שחולצת טי בשמונים שקלים וזוג מכנסיים במאתיים נחשבים למציאה כשזה מגיע לעולם המותגים.

לפני כמה זמן שיתפתי את נעם בזעזועי ומצאתי אח למצוקה הנוראית הזו. מחשבותיו בנושא כאילו יצאו מהפה שלי: "חולצה ב-80 שקל? מה זה אמור להיות? באדיב זה עולה 15, עם הדפס שאתה בוחר! ואביגיל צוחקת עלי ואומרת שזה פשוט ככה!"

החלטתי שהמצב הזה בלתי נסבל והלכתי לראות אם יש אלטרנטיבה שפויה, או האם ארנקי נידון לאונס קבוצתי כל פעם שיכנס יחד איתי לחנות בגדים, המסכן.

יצאתי לרחוב ויצמן שבכפר סבא, רק שהפעם, בניגוד לחוויותי בעבר, לא כיוונתי להגיע לקניון.

אחרי הליכה קצרה ורצפות פיצוחיות מביתה שלה מיכל ראיתי משמאלי חנות קטנה וחשוכה שדיגמנה בחלון הראווה מספר מכנסי דגמ"ח שמצאו חן בעיני.

כשנכנסתי, הדבר הראשון שהכה בי היה ריח הבד הכבד. כשעיני התרגלו לחשכה הסוררת במרחב החנות הצפופה, ראיתי שמארגן את מדפי החנות אדם עם כישורי סידור וארגון דומים לשלי. קולבים, מדפים ורצפה מפוצצים בבגדים מכל סוג, מונחים זה על גבי זה, זרוקים אחד ליד השני ודחוסים הרבה מעבר לקיבולת המקורית של מרחב החנות.

חייכתי, ושאפתי פנימה לראותי עוד נשימה של אוויר כבד וטחוב, כשפתאום שמתי לב לעוד ריח, דומיננטי לא פחות, מבצבץ בין ריחות הבדים.

עמבה.

סניף.

חמוצים.

סניף.

טחינה.

מישהו אוכל כאן פלאפל.

במבט נוסף סביבי איתרתי את מקור הניחוחות הארצישראליים האלה יושב מאחרוי ערימת בגדים. זאת אומרת, מאחורי מה שכנראה פעם היה דלפק ולפני שנים רבות הפך לשלד ההנדסי שתומך את ערימת הבגדים המבהילה במרכז החנות.

איש זקן, צנום ונמוך עם כיפה לראשו יושב על מה שהנחתי שהיה שרפרף לפני שכוסה במלבושים. חייכתי ואמרתי בקול רם

"שלום! אני מחפש מכנסיים."

והזקן? עדיין אוכל בביסים גדולים את הפיתה השמנונית שבידיו.

הנחתי שהוא בהפסקת הצהריים שלו ושאינו רוצה שיפריעו לו והתחלתי לחפש בין הרי הבד דגמ"חים הדומים לאלה שראיתי בחלון הראווה. אחרי מספרי דקות של פישפוש בין הרי הקולבים מצאתי את מה שחיפשתי והתחלתי לדפדף בין המידות והצבעים, כשפתאום, במבטא פרסי עתיק הזקן פנה אלי בשאלה.

"איך אני יכול לעזור לך?"

"אני מחפש מכנסיים!" אמרתי בשמחה, מצביע לקולבים מהם היו תלויים הדגמ"חים שעניינו אותי.

"מה?"

"מכנסיים, מכנסיים!"

"אה, יש שם בדיוק איפה שאתה עומד!"

הזקן קם והסתכל עלי מעלה ומטה. "אתה מידה 44!", הכריז בגאווה.

הסתכלתי על מידות המכנסיים ובחרתי שני דגמ"חים במידת 44 בצבעים שמצאו חן בעיני.

"יש כאן מקום שאני יכול למדוד?" שאלתי, לא שוכח את השיעור החשוב שמיכל לימדה אותי. עיקרו – תמדוד בגדים לפני שאתה קונה אותם.

הזקן הצביע, במבט פגוע, אל עבר תא הלבשה שהסתתר מאחורי אובליסק חולצות ואמר "למה? תאמין לי, אני אומר לך שאתה מידה 44."

"כן, אבל אני רוצה לראות איך זה נראה עלי."

"אין בעיה, תמדוד, אבל תאמין לי שאני אומר לך שזאת המידה שלך."

נכנסתי, מדדתי, הסתובבתי בשביל לאמוד את נוחות המכנס, ואכן ראיתי – המכנס מתאים. ברקע, שמתי לב, התנגנה טוק-שואו ברדיו בה אנשים זקנים התקשרו לתחנה כדי לדבר עם אנשים זקנים אחרים. ("לפני כמ השנים הייתי בקיבוץ דגניה וראיתי קבוצה של ילדים בני עשר, בנים ובנות, מסתובבים ערומים כביום הוולדם! רציתי לשאול, איך זה יכול להיות, דבר כזה?")

"אמרתי לך, לא? הייתרון שלך," אמר המוכר בניב פרסי של עברית "הוא שאתה לא נמוך ולא שמן!"

"חתיכת ייתרון, הא?" עניתי, משתדל שלא לצחוק.

"כן, אני אומר לך!"

"תגיד, יש לך חולצות פלאנל?"

"מה?"

"פלאנל, פלאנל!"

"כן!" הוא ענה בשמחה וקפץ אל עבר ערימת בגדים וניילון בתחתית הדלפק כמו חפרפרת שקופצת לאדמה נעימה ובתולית.

אחרי פישפושים אינספור, הוציא לי מתוך הבלגאן שלוש חולצות במידה L בצבעים שונים.

"אפשר למדוד את זה?"

"אלה הצבעים היחידים שיש!"

"כן, אבל אני רוצה למדוד!"

"אני אומר לך, זאת המידה! ויש גם שני כיסים!"

אחרי שכנוע קצר, הביא לי המוכר חולצה שאפשר למדוד, מדדתי, ראיתי שצדק ואספתי את החפצים שרציתי לקנות.  

"זה א'-א', הדגמ"ח הזה," המוכר החמיא לבחירתי. "זה משלנו, מייצרים את זה בתל אביב!"

"מגניב," חשבתי, ואמרתי למוכר "כן, זה גם חשוב לקנות כחול לבן."

"יש גם צבעים אחרים, אם אתה רוצה! עכשיו, תשמע, הפלאנל הזו, זה מציאה! בדרך כלל זה עולה חמישים, אבל עכשיו זה רק 38 שקלים לחולצה! מציאה מציאה! אתה אולי רוצה עוד אחת?"

"לא, אחת מספיקה לי.."

"אבל זה מחיר מצויין!" הפציר.

ראיתי כמה רצה שאקנה עוד חולצה, ולא הפריע לי לקנות עוד אחת, אז קניתי. המוכר, כצפוי, היה מבסוט.

"כמה זה יוצא יחד?"

"בוא נראה..." אמר המוכר והתחיל לחפש דף לכתוב עליו את המחירים.

כדי להקל, חישבתי בראש.

"בוא נראה, 90 ועוד 90, עבור כל דגמ"ח, זה 180, ועוד 38 ועוד 38, 76, 180 ועוד 76 זה 256.."

על הדף ראיתי שמוכר עדיין ב-180.

"אתה יכול להיות חשב!" אמר המוכר בהתפאלות.

"תשמע, בשביל הכבוד שלך, אתה גם בגיל של הנכד שלי.. אני אעשה לך שיהיה עגול.. 250!"

שילמתי בשמחה ויצאתי מהחנות עם השלל.

250 ש"ח, 4 פרטי לבוש, כולם באיכות א'-א' ומפגש עם סהרורי זקן, כל זה הרבה יותר קרוב לבית מהקניון.

 
From:
Anonymous( )Anonymous This account has disabled anonymous posting.
OpenID( )OpenID You can comment on this post while signed in with an account from many other sites, once you have confirmed your email address. Sign in using OpenID.
User
Account name:
Password:
If you don't have an account you can create one now.
Subject:
HTML doesn't work in the subject.

Message:

 
Notice: This account is set to log the IP addresses of everyone who comments.
Links will be displayed as unclickable URLs to help prevent spam.

Profile

adam42: (Default)
adam42

August 2015

S M T W T F S
      1
2345678
9101112131415
16171819 202122
23242526272829
3031     

Most Popular Tags

Style Credit

Expand Cut Tags

No cut tags
Page generated Sep. 22nd, 2017 08:02 am
Powered by Dreamwidth Studios